מסלול חיי סבא יצחק

View Larger Map

חלק א'-סבא יצחק נהרדע בילדות

סבא יצחק נהרדע נולד ב-17.9.39 בסופיה שבבולגריה.מקור השם יצחק הוא:לסבא שלי קראו יצחק וקראו לו כך בגלל שלאבא קראו אברהם והוא רצה שלבן הבכור יקראו יצחק לפי התנ"ך. סופיה היא בירת בולגריה. היא נמצאת במערב בולגריה ומתגוררים בה 1,308,930 תושבים. שטח העיר סופיה הוא 1,310 קמ"ר.בסופיה סבא ומשפחתו גרו ברחוב פוזיטאנו 120. הוא ובני משפחתו גרו בבית אחד עם עוד 4 משפחות.בסה"כ הם גרו בדירה אחת של 30 מטר 5 משפחות שונות. הצפיפות היתה בלתי נסבלת.לסבי יצחק היה אח בכור, ניסים. ניסים היה יותר גדול ממנו ב- 10 שנים. כשסבי נולד,הוא היה ילד מצחיק ושובב גדול עם שיער מקורזל. ניסים כל הזמן היה צריך לדאוג לו כי הוריו יצאו רוב שעות היום לעבודה. בגיל 3 סבי נדבק מניסים במחלת האדמת. המחלה היתה מאוד קשה, הרבה מתו ממנה כי לא היתה לה תרופה.הצבא עבר מבית לבית כדי לקחת להסגר את כל החולים.כשהגיעו לבית של סבי,ניסים ניסה להסתיר את אחיו(סבי)כי הוא מאוד פחד שיקחו אותו ולא יחזירו אותו הביתה.לבסוף הצבא מצא את סבי ולקח אותו להסגר בבית החולים.למחרת,ניסים הלך לבית החולים וקרא לסבי מהחלון. כשראה סבי את אחיו ניסים, מרוב שמחה הוא ברח וקפץ מהחלון. בגיל 6 שכולם הלכו ללמוד בבית הספר,סבי לא הלך ללמוד. גם בגלל המצב הקשה בבית וגם בגלל שלא עניין אותו לימודים. כבר בגיל 6 הוא דאג לפרנסת המשפחה. יחד עם ניסים הם הלכו לגנוב דלעת מהשדות,היו חותכים אותם,מוציאים את הגרעינים, מייבשים אותם בשמש ומוכרים בשוק "גרעינים של דלעת".כולם אהבו את החיוך הגדול של סבי וכולם קנו ממנו את הגרעינים בשמחה רבה.

חלק ב'-סבא במלחמה על בולגריה

בשנת 1939 כשסבי נולד כבר החלו להופיע ניצוצות המלחמה. בספטמבר 1939 נופצו חלונות ראווה בחנויות היהודים במרכז סופיה וגורשו כ- 4000 יהודים לגבול הטורקי. הוריו של סבי החליטו להישאר בסופיה למרות המצב וחיכו להטבת המצב.
בינואר 1941 נחתם ופורסם "חוק להגנת האומה".חוק זה פגע בזכויות יהודי בולגריה והגביל את פעולותיהם החברתיות והכלכליות. בעקבות החוק גויסו כל הגברים היהודים מגיל 20 עד 40 למחנות שעסקו בסלילת כבישים ואבא של סבי (אברהם) נלקח גם הוא לעבודה זו. המצב של היהודים באותו זמן היה מאוד קשה ולכן אח של סבי הגדול (ניסים) החליט שהוא יוצא לפרנס את המשפחה. במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם עם גרמניה והפיתרון הסופי היה לגרש את היהודים.
בתקופה זו המצב היה מאוד לא ברור, אך למרות הכל להוריו של סבי היו הרבה חברים שנהגו לבלות אתם בסופי שבוע. הם היו נוסעים לחברים בדופניצה והם ראו איך הרכבות עוברות והאנשים מבקשים לחם.
בינואר 1943 חתם אלכסנדר בלב בשם ממשלת בולגריה להעביר 20,000 יהודים למזרח גרמניה.
בזמן זה שמו על כל משפחתו של סבי את הטלאי הצהוב שמסמן אותם כיהודים. בעקבות המצב החליט אביו של סבי (אברהם) יחד עם חבריו ללכת להרים ולהילחם בגרמנים ולהגן,להציל כמה שיותר יהודים.הוא היה: פרטיזן. באותו הזמן החליטה אמא של סבי (רבקה) לקחת את שני ילדיה (ניסים ויצחק) ולברוח לגורנה ג'ומאיה ששם המצב היה שקט. שם היא הכירה אישה בולגריה עם לב טוב ורחב שנתנה להם מחסה מפני הגרמנים.
היא סדרה להם פינה קטנה במחסן ומשאריות האסם הם הכינו לעצמם מיטות. בבוקר אמא של סבי (רבקה) הלכה לעבוד בבית חרושת לסיגריות (טבק) כדי לפרנס אותה ואת שני ילדיה. בתקופה זו סבי יצחק היה בן 4 והאישה הבולגריה מאוד אהבה אותו ולכן היא טפלה בו בזמן שאמו יצאה לעבודה.
גם הכנסיה בבולגריה התנגדה לאורך כל המלחמה על הצעדים שעשו כנגד היהודים. בראש הכנסיה עמד מטרופוליס סטפן והוא יזם תיקון על החוק שהקל במקצת היהודים. במרץ 1943 נפגש סטפן עם המלך בוריס השלישי (מלך בולגריה) ודרש ממנו לבטל את גירוש היהודים. הוא איים על המלך שבמידה והתכנית תתממש הוא יפתח את כל המנזרים לקליטת פליטים יהודים. באפריל 1943 נפגש המלך בוריס עם רבנטרופ בברלין וסכם אתו כי יהודי סופיה יגורשו אל כפרים וערי שדה בפרובינציות מרוחקות וזאת, כצעד מקדים לפני הגירוש למזרח.כך רצה המלך לנווט בין הלחץ מצד גרמניה ובין ההתנגדות הפנימית בבולגריה לתוכנית הגירוש. הגירוש אל הכפרים התבצע כמתוכנן ב-25 למאי,אך הגירוש למזרח נדחה שוב ושוב עד שהפך ללא אקטואלי.
באוגוסט 1943 מת המלך בוריס לאחר פגישה במטה של היטלר שבו הביע את סירובו להכרזת מלחמה ולהסגרת יהודי בולגריה.יש הסוברים שהמלך הורעל בידי הנאצים על התנגדותו למלחמה.
בדצמבר 1943 הותר סופית ליהודי סופיה לחזור לבתיהם וכך עשו גם משפחתה של סבי. הם חזרו הביתה לסופיה ,אבל הם לא הפסיקו לחלום על העליה לארץ- ישראל.

חלק ג'-העליה של סבא יצחק

בשנת 1944 כבש הצבא האדום את בולגריה מידי הצבא. במחצית שנת 1948 הוחל עלית יהודי בולגריה לארץ ישראל. גל העליה נמשך עד שנת 1956 וכלל את רוב יהודי בולגריה כ- 45 אלף יהודים. מעט יהודים נשארו בבולגריה והם שקמו שם את בתי הכנסת ואת מוסדות החינוך.
סבא יצחק ומשפחתו החליטו לעלות לארץ בשנת 1950 עם הרבה התרגשות ושמחה גדולה.
החלום שלהם היה לעלות לארץ ישראל. העליה הייתה דרך יוגוסלביה, כל המשפחה כולל יהודים רבים הפליגו על אונית משא בשם:פטניקוס. ההפלגה הייתה מאוד קשה,היא יכלה להכיל רק 40 איש והיא הסיעה 800 יהודים. הדרך הייתה קשה ומסוכנת מיכוון שזאת לא הייתה עליה חוקית והם פחדו שהאנגלים יתפסו אותם. הם הגיעו עם האוניה לנמל חיפה בשמחה ודמעות בעיינים,מותשים מהנסיעה אך מאושרים בלב. את פניהם קיבל ניסים אח של סבי שנסע שנה לפניהם בתור מתנדב בית"ר, הוא לקח אותם לבית עולים בפרדס חנה ושם הם חיו באוהלים בתנאים מאוד קשים.

פרדס חנה היא מושבה שנוסדה ב1929,היו שם שכונות נטושות ובהם גרו העולים מבולגריה.בפרדס חנה הוקמה מעברה בשנות החמישים,ובהן היו אוהלים,צריפונים ופחונים דלים.מעברה זה מחנה עולים או ישוב קליטה.החיים במעברה היו בלתי נסבלים,לא הייתה עבודה,היה קור אימים והמחלות שם היו קשות. הקשים הובילו למרירות ובין המתגוררים במחנות היו גם פליטי שואה שאיבדו את משפחותיהם ומצוקתם רק גברה.
אחרי שנה ב-1951 ניסים לקח את סבא יצחק וכל המשפחה לטבריה ושם הם חיו באושר. בטבריה סבא יצחק עבד במוסך. המצב הכלכלי בטבריה היה טוב מאוד. המקום הכי אהוב על סבי היה הים בטבריה,הכנרת. שם הוא היה מבלה רוב הזמן.הוא היה חוזר מעבודה וישר רץ לכנרת כדי לשחות ולדוג דגים. הוא היה מצליח לדוג דגים עם קופסא של פח וחתיכת לחם וכך הוא משמח את אימו כל ערב ומביא לה ערימה של דגים לארוחת ערב.

לאחר 5 שנים בטבריה החליטו הוריו של סבי לעבור לעיר יפו מכיוון ששם התרכזו כל עולי בולגריה והם רצו להיות עם כל החברים שלהם מסופיה. סבי לקח את זה מאוד מאוד קשה. הוא לא היה מסוגל לעזוב את טבריה בגלל האהבה שלו לכנרת ולים. הוא מאוד היה מאוכזב,מאוד כעס,אבל ללא ברירה הוא היה חייב לנסוע עם משפחתו ליפו כדי להמשיך ולפרנס אותם. כשהם הגיעו לעיר יפו,השמחה היתה גדולה. כל החברים קיבלו אותם עם הרבה חום ואהבה. זה הזכיר להם את החיים בבולגריה ששם כולם נהיו ביחד. ביפו הם התגוררו ברחוב עזה מס' 54. ביפו החיים השתנו להם לטובה.אבא של סבי,אברהם התחיל לעבוד בשקם ואימו של סבי, רבקה היתה עקרת בית.סבי מצא עבודה מאוד טובה בבית חרושת לסכו"ם.הוא גם עבד מאוד קשה ביצור כפיות אבל היה מאושר מהשכר.הוא התנחם בזה שביפו הוא היה גר קרוב מאוד לים ולכן כל יום אחרי העבודה הוא ישר היה הולך לכיוון נמל יפו,יושב שעות עד הערב ומוציא דגים לארוחת ערב.

חלק ד'-סבא יצחק בצה"ל

סבא יצחק נכנס לצה"ל לחטיבת גולני. הוא מאוד אהב את הפלוגה שלו והיו לו שם המון חברים. חוץ מהחברים הוא אהב להילחם ולכן נלחם ב- 3 מלחמות של ישראל. מלחמה אחת שהוא נלחם היא מלחמת סיני שזאת מלחמה שהתנהלה בין מצרים לישראל שהתחילה ב-29 לאוקטובר 1956.

מלחמת סיני
במלחמת סיני היה בסה"כ ילד בן 17 שיצא לקרב. על המלחמה פיקד משה דיין, ואת הגדוד של סבי ניהל אלוף פיקוד גולני: חיים לסקוב. הגדוד של סבא שלי התמקש בצפון סיני ובמיוחד בצפון רפיח. המטרה של המלחמה הייתה: הזרמת כוחות רבים לחצי האי סיני, בניית בסיסים לקראת התקפה של ישראל, להרוס למצרים את שדה התעופה בסיני ופתיחת מפרץ אילת לשיט ישראלי. במלחמה זו השתתפו: חיל הצנחנים שנכנס ראשון לתעלה, חיל הים שהשתלט על האיים טיראן וסנפיר. וכמובן הגדוד של סבא שלי: גדוד גולני שהתמקד בצפון סיני.

לישראל היו אבידות קשות עם 171 הרוגים, מאות פצועים ו-4 שבויים. המצרים איבדו אלפי הרוגים ו6,000 שבויים וכמויות גדולות של נשק, תחמושת וטנקים ושאר הציוד הצבאי נפל לידי צה"ל. במלחמה זו סבי חזר עייף מאוד אך מאושר.
הוא התהלך ברחובות גאה ומאושר על שלקח חלק מהמלחמה ותרם למדינה. הוריו היו גאים בו מאוד וניסים אחיו הגדול השוויץ וסיפר לחבריו שאחיו הקטן הוא גיבור אמיתי.

מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים סבי היה בן 28. בגיל זה סבא יצחק כבר היה נשוי לסבתי פנינה, היו להם שני ילדים, רבקה שהיתה בת 6 ואברהם היה בן 3. סבתי פנינה במלחמת ששת הימים הייתה בהריון בחודש תשיעי של אימי:גילה. כשהזעיקו את סבי למלחמה הוא היה מאוד מודאג. הוא היה המפרנס היחידי של הבית ובנוסף הוא דאג ללדת סבתי שהייתה בחודש תשיעי. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה בין ישראל למצרים,ירדן וסוריה. המלחמה החלה בתקיפה ישראלית שהנחיתה מכה קשה על חיל האוויר המצרי ב-5 ביוני 1967. המלחמה ארכה ששה ימים ובה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, הגדה המערבית ומזרח ירושלים.
השטח הכללי שנכבש היה גדול פי 3 משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה כמבצע צבאי, מלחמת ששת הימים הייתה הצלחה גדולה בתולדות ישראל.

חטיבת גולני היכן שסבי היה הייתה ממוקמת ברמת הגולן. ההתקפה התרכזה בגיזרת הבניאס וצפון רמת הגולן. בדרום הרמה תקפו את המוצבים הסורים. ב-10 ביוני בשעה 14:00 נפסקו הקרבות ברמת הגולן והסתיימה למעשה הלחימה. בתום המלחמה ב10 ביוני סבי חזר הייתה ישר לבית החולים. המפקד שלו בישר לו שנולדה לו ילדה. סבי ישר נסע לבית חולים הקריה בת"א. שם קיבלו אותו עם זר פרחים והרבה חיבוקים ונשיקות כל הרופאים והאחיות. הוא בעצם היה החיל הראשון שבא לבקר את אשתו בבית חולים. האחיות מרוב התרגשות חיבקו אותו והכינו לו ארוחה טעימה בבית החולים. כשהוא ראה את סבתי פנינה ואת התינוקת החדשה שנולדה בדיוק ב-10 ליוני הוא פרץ בבכי. זו הייתה בשבילו המתנה הכי גדולה שיכל לבקש בתום המלחמה, תינוקת חדשה- גילה (אימי).

מלחמת יום כיפור

מלחמת יום כיפור הייתה המלחמה הקשה של ישראל. היא התנהלה בין 6 לאוקטובר ל-24 לאוקטובר 1973.היא הייתה קרב על החרמון. לסבי היו 4 ילדים. הוא השאיר את סבתי שוב עם תינוק קטן שנולד. היה לה מאוד לשמור ולטפל בארבעה ילדים לבד, סבי היה תמיד עוזר לה עם הילדים.המלחמה הייתה בשתי חזיתות: צבא סוריה ברמת הגולן מצריים בתעלת-סואץ.

המלחמה הייתה מאוד קשה עם הרבה אבידות בחיל האוויר וחיל שיריון.בקרב קשה עם רב נפגעים שנערך ב-21-22 לאוקטובר ונמשך 12 שעות כבש כוח של חטיבת גולני את מוצב החרמון. במהלך קרב זה סבי נפצע קשה באוזן שמאל. פגז שהפתיע את החטיבה פגע קרוב לסבי וכתוצאה מכך נפגעה אוזן שמאל.

הפסקת אש הייתה ב-24 לאוקטובר. בישראל הייתה תחושת כשלון בעקבות האבידות הקשות, כ-2,656 הרוגים וכ-7,256 פצועים.סבי חזר הביתה פצוע קשה באוזן משמאל ועצוב על האבידות הקשות של חבריו לפלוגה.

הכרות בין סבתא פנינה לסבא יצחק ועד שסבי נפטר

בשנת 1959 סבי יצא לחופשה קצרה מהצבא והוא החליט ללכת לסרט יחד עם חברו הטוב, יוסי. הם הלכו לסרט בקולנוע "עדן"שהיה נמצא בנווה-צדק בת"א. הם ישבו בקולנוע מאחורי שתי בנות יפיפיות שאחת מהן היתה סבתי, פנינה.סבי היה מאוד ביישן ולא היה לו אומץ לגשת אליה אחרי הסרט. במקום זה הוא וחברו הציקו להן במהלך הסרט. בהפסקה של הסרט, חלפו בניהן המבטים וסבי היה מאוד נבוך .סבתי שהיתה להיפך ממנו פשוט ניגשה אליו עם חיוך גדול ואמרה לו שהם צריכים לפצות אותן ולקנות להן גלידה. סבי מאוד שמח על ההצעה וישר אחרי הסרט הם יצאו לגלידה. סבי וסבתי ישר התאהבו, מאז הם לא עזבו אחד את השני.אחרי שלושה חודשים של הכרות, סבתי קיבלה צו גיוס לצה"ל,סבי כמובן לא הסכים בשום פנים ואופן שסבתי תתגייס לצבא והחליט להציע לה נישואים. סבתי כמובן שהסכימה בשמחה וב-29 לנובמבר הם התחתנו בבית כנסת בת"א. את תחילת הנשואים שלהם הם התחילו בבית הוריו של סבי.סבתי למדה מאמו של סבי את כל הבישולים הבולגרים.היה בניהן קשר מיוחד בין סבתי לבין אמו של סבי, רבקה. לאחר 5 חודשים נודע לסבתי שהיא בהריון. השמחה היתה גדולה .סבי וסבתי מאוד רצו ילדה,ובאמת לאחר 9 חודשים בתאריך: 24.4.61 נולדה להם ילדה בכורה.בגלל הקשר המיוחד של סבתי עם אמו של סבי, היא החליטה שהילדה תיקרא על שמה "רבקה".ובאמת, הילדה היתה מאוד דומה גם באופי וגם ביופי לאמו של סבי.סבי היה מאוד מאושר על לידת רבקה ופינק אותה ללא הפסקה.הוא הרבה לקחת אותה לים,לסרטים,פינק אותה בצעצועים חדשים.הבית אצל הוריו היה כבר צפוף להם עם התינוקת ולכן החליט סבי להשכיר בית ליד הים ביפו.

לאחר 3 שנים נולד אברהם, הילד השני של סבא יצחק וסבתא פנינה. רבקה הבת הבכורה קיבלה את התינוק באהבה גדולה וטפלה בו כמו אמא קטנה למרות שהיה ילד מאוד מפונק. בתקופה זו סבא יצחק עבד מאוד קשה מהבוקר עד הלילה במפעל ליצור סכו"ם. הוא היה המפרנס היחידי מכיוון שסבתא פנינה היתה צריכה לטפל בשני הילדים. לא היתה להם עזרה מאף אחד, חוץ משכנה אחת שהייתה להם בבנין שאהבה לעזור לסבתא פנינה עם הילדים מיכוון שלה לא היו ילדים. חוץ מהשכנה לסבתא פנינה היה קשר מאוד מיוחד עם חמתה(רבקה), היא למדה אותה לבשל מאכלים בולגרים וכך שסבא היה חוזר מהעבודה הוא היה מתענג ותמיד משבח את הבישולים שסבתא פנינה למדה מאמו.

לאחר 3 שנים, בשנת 1967 ב10 ליוני נולדה גילה הילדה השלישית לסבא יצחק וסבתא פנינה.הלידה הייתה מאוד מיוחדת מכיוון שבתאריך זה הסתיים מלחמת ששת הימים.במלחמה זו כפי שהזכרנו סבי היה במילואים ונלקח למלחמה. סבתי פנינה הרגישה צירים והובהלה לבית חולים איכילוב בעזרת שכנים. כשנודע לסבי שנולדה לו ילדה הוא ישר נסע לבית החולים ושם כולם קיבלו אותו בחום ואהבה.גילה שהיא אימי היתה ילדה מיוחדת במינה,היא היתה ילדה שמחה ושובבה ורבקה שמחה מאוד שסוף סוף יש לה אחות שאיתה היא יכולה לשחק בבובות.

הבית נהיה צפוף לאחר לידת אימי ולכן סבא יצחק החליט לעבור דירה ביפו. הם עברו לבית הירוק ברחוב שבטי ישראל.הם גרו בקומה האחרונה.גם שם היתה דירה מאוד קטנה,אבל היתרון שם שהיה להם מרפסת גג ענקית ששם הם יכלו לשחק, לעשות ברביקיו,ואפילו מסיבות.הבית היה כל -כך קטן שאפילו מקלחת לא היה להם. אז סבי קנה צינור ארוך ואמבטיה קטנה לילדים וכך הם כולם, כל המשפחה יכלו להתקלח במרפסת.למרות הצפיפות הם חיו באושר ותמיד היו שמחים ומאושרים בחלקם.סבי משנה לשנה עבד יותר ויותר קשה.הוא היה קם בחמש בבוקר,הולך לעבוד במפעל עד שש בערב וממשיך לעבודה השניה , שטיפת מכוניות עד 10 בערב.הוא אף פעם לא החסיר דבר ממשפחתו, תמיד דאג לרצות את כולם. כשרבקה וגילה רצו בובה קטנה, הוא היה קונה להם את הבובה הכי יפה בחנות. כשאברהם היה רוצה כדורגל, הוא היה משיג לו את הכדור הכי שווה בחנות. כך היה סבי, אבא מושלם. סבתי,פנינה תמיד הייתה כועסת עליו שהוא מגזים עם הקניות, אך הוא תמיד הסביר לה שהוא בילדות מאוד סבל והוא לא מוכן להחסיר מילדיו.

ביוני 1972 נולד הילד הרביעי, חיים.השמחה היתה גדולה.סבי היה מאושר, הוא תמיד חלם על משפחה גדולה. חיים היה ילד יפה תואר.שיער חום חלק עם עיניים ירוקות.הוא היה תינוק רגוע,לא שובב.הבנות רבקה וגילה תמיד דאגו לו,הן חשבו שהוא אחד הבובות שלהן.הן האכילו אותו,קילחו אותו,הרדימו אותו.וכך בעצם הן עזרו לסבתי פנינה להתפנות לשאר מטלות הבית.ככל שהילדים גדלו,הבית נהיה צפוף ולא נוח.אבי חיפש דירה יותר גדולה ביפו,אך ללא הצלחה.יום גשום אחד,בזמן שכולם כבר הלכו לישון,היתה סופה בחוץ ובשניה אחת העיפה את הגג רעפים של הבית.סבא יצחק היה המום ,פינה במהרה את סבתי עם ארבעת הילדים לשכנה.למחרת בבוקר הוא ראה את הנזק שעשתה הסופה לבית.